התגברות על אלכוהול

במהלך ההתבגרות שלי, כל הזמן אמרו לי שיש לי חרדה או דיכאון. אמרתי לרופא שלא יכולתי לישון, אז הוא נתן לי טרזודון. הייתי בת שמונה.

תמיד היה משהו, בין שזה היה וולבוטרין, פקסיל, זולופט, לקספרו, אתה יודע, היה משהו לא בסדר איתי.

אז הגעתי לשלב שאלכוהול היה הדרך היחידה שבה הכול הוקהה. חייתי ליד הבקבוק. ואף פעם לא הצלחתי להודות שהיתה לי בעיית אלכוהול, או בעיית כדורים או כל בעיה.

אף פעם לא יכולתי לומר, "תעזרו לי בבקשה. אני לא יודעת מה לעשות".

ההורים שלי מצאו את נרקונון. בנרקונון, אף אחד לא קרא לי אלכוהוליסטית, אף אחד לא קרא לי נרקומנית. זה אחד הדברים שהיו לי בעיות איתו, בתוכניות אחרות שאתה צריך להגיד שאתה חסר אונים לגבי משהו. אבל לא הרגשתי את זה כאן.

ובעזרת לקיחת אחריות על הפעולות שלי, מה שעשיתי בעבר, סופסוף יכולתי למצוא את האושר שלי.

עכשיו אני מפרנסת את עצמי, עובדת בשביל עצמי.

לבוא לנרקונון היה הדבר הכי טוב בחיי.

קטעי וידיאו נוספים